אל תתייאשו ולעולם אל תפסיקו ללמוד.הדבר הראשון שחשוב לי לומר – אין גיל להתחיל קריירה חדשה. אם יש תשוקה גדולה, אפשר להגשים כל חלום ולעשות כמעט כל מה שרוצים בחיים.
בגיל 49 עברתי תהליך גירושין מטלטל שבמהלכו הבנתי שאני עומדת להשאר בלי העסק שהיה אז לבעלי ולי. לא אלאה אתכם בפרטיים, אבל הבנתי שאני חייבת למצוא עיסוק חדש ומהר. באותם ימים קשים הזמין אותי חבר טוב לתאילנד עם קבוצת חברים לכבוד יום הולדתו.
באותו מסע, עשיתי מה שאני עושה תמיד – צילמתי את כולם באייפון ובערב הייתי שולחת לכולם את התמונות.
יצא הגורל וכל האנשים שיצאו איתנו לטיול היו אנשי אמנות ואפנה שרגילים להצטלם. כולם החמיאו לי מאוד על הצילומים ואהבו מאוד מאוד את הדרך שבה הצלחתי לתפוס אותם ברגעים יפים ומחמיאים. הגדילה אחת החברות שהייתה אשת אופנה ואמרה שהיא משלמת אלפי דולרים לצלמים ואף אחד לא הצליח להוציא אותה כמוני.
יש לך כישרון לצלם, את צריכה להיות צלמת. כך אמר לי יובל אברמוביץ, חבר נפשי האהוב, "מר רשימות וחלומות", בשיחה היומית שלנו על כוס קפה בשדרת רוטשילד.
אני הייתי באחד מימי השפל בתהליך הגירושין וחיפשתי את עצמי ואת דרכי החדשה.
ככל שחשבתי על זה יותר, כך מצא חן בעיני הרעיון.
למחרת בבוקר גמלה בליבי ההחלטה להסתער על הרעיון של קריירת הצילום החדשה שלי.
לקחתי את הכסף האחרון שנשאר לי, הלכתי לחנות צילום ידועה בתל אביב וביקשתי את המצלמה הכי טובה, 3 עדשות (אנשים, נוף וכללית), כי עדיין לא ידעתי איזה צלמת אני הולכת להיות. קניתי 2 פלאשים, וקורס הכרת המצלמה של "אלון קירה".
הגעתי עם המצלמה הביתה ולא ידעתי איפה הכפתור שלוחצים כדי לצלם והאמת שהמצלמה נשארה בקופסה שלה עד שהגעתי לקורס.
מהרגע שהתחלתי ללמוד, לא הפסקתי. למדתי וצילמתי כל הזמן. אחרי אלון קירה לקחתי קורס אצל רון קדמי ודרך האינטרנט ויוטיוב כל הזמן למדתי צילום ופוטושופ.
צילמתי מאות אנשים, ידעתי שמכיוון שאני כבר בת 49, אין לי הרבה זמן ללמוד וידעתי גם שתכף לא תהיה לי פרנסה מהעסק הקודם שלי ושל בעלי לשעבר.
הסתערתי כמו שור על סדין אדום. לא הבטתי ימינה ושמאלה. לא הקשבתי לכל מי שאמר לי שיש המון צלמים בארץ ונורא קשה להתפרנס מזה. ידעתי שאני הולכת להיות צלמת מעולה וכל מה שמפריד ביני ובין פרנסה זה ניסיון ולימוד. עשיתי הפקה גדולה עם תמר אברמוביץ שגם היא החליטה להסתער על חלומה ולהיות דוגמנית בגיל 60 וצילמתי אותה עם שמלת כלה. הפקה שעשתה הרבה רעש בתקשורת. בינתיים, תוך כדי שאני מצלמת חברים, משפחה וכל מי שמוכן להיות "קורבן" לעדשה שלי, פתאום התקשרה אלי מישהי ואמרה שהיא שמעה שאני מצלמת אנשים והיא זקוקה לכמה תמונות. הקול שלי רעד כשאמרתי לה שהמחיר הוא 600 שקלים לסשן הצילום. קבענו תאריך והיא הייתה המצולמת הראשונה ששילמה לי.
משם כבר התחילו להגיע עוד ועוד אנשים להצטלם ואני שכרתי מדי פעם סטודיו לפי שעות.
אחרי 4 חודשים גיליתי שאני ממש מתחילה להרוויח מספיק מהעסק כדי לשכור סטודיו משלי וכך מצאתי עצמי מחפשת ומוצאת סטודיו מהמם בפלורנטין. הסטודיו היה מקור עליה לרגל לאנשים שרצו להצטלם עם אווירה ובכיף. הכנתי כיבוד משוק לווינסקי לכל סשן צילומים ושמי עבר מפה לאוזן.
במקביל, בכל אותה תקופה, אני לא מפסיקה ללמוד. משפרת את הידע הטכני שלי בצילום אנשים, בתאורה ובפוטושופ. לומדת מהצלמים הגדולים בעולם. היום אין שום בעיה לקנות קורסים של אנני ליבוביץ או כל צלם מומחה שרוצים ללמוד ממנו.
די מהר הבנתי שאני צלמת של אנשים- תדמית, יח"צ, הריון, משפחה. גיליתי גם שאני יכולה לשלב את האהבה הגדולה שלי – מוזיקה יחד עם הצילום. אפשר למצוא אותי הרבה בברבי, מצלמת הופעות ונהנית עד הגג.
מסר עיקרי – אף פעם לא מאוחר, הסתערו על מה שאתם רוצים לעשות, אל תתייאשו ולעולם לא להפסיק ללמוד. ידע הוא כוח בעיקר בתחום הצילום.